לוחות חי
(גרסה:
21/06/09)
א. הקדמה
לוחות של זמני זריחה אינם
דבר חדש, כמובן. הייחוד בלוחות "חי"
הוא שהם הראשונים בהיותם לוחות
לצפון אמריקה ואירופה המכילים את זמני
הזריחה הנראית. מה פירושו של דבר,
ולמה זה חשוב? ישנן לפחות שלוש דרכים
להגדיר את הזריחה. הראשונה נקראת זריחה
אסטרונומית. היא מתייחסת
לזמן שבו השמש מופיעה לעיני הצופה
בגובהו העכשווי, בניכוי כל
האובייקטים ההרריים באופק (החץ הכחול).
הסוג השני של זריחה נקרא זריחה
במישורית. הוא מתייחס לזמן שבו
השמש נראית באופק שטוח לצופה בגובה
האופק (החץ הירוק). זוהי הזריחה
המתפרסמת על ידי המצפים של הצי,
ומודפסת בעיתונים בארה"ב. הסוג
השלישי נקרא זריחה נראית,
והוא מתייחס לזמן שבו השמש נראית
למעשה, מעבר לאופק האמיתי (החץ השחור).
מהו
סוג הזריחה המתאים לעניין תפילת
שחרית? התלמוד הירושלמי, בפרק הראשון
של מסכת ברכות, אומר בשם ר' זבדי בשם ר'
יונה שהזריחה (לעניין קריאת שמע) היא
כאשר קרני השמש מתחילות להאיר את
ראשי ההרים. באותו מקום, הגמרא מספרת
שר' אלעזר בן עזריה ור' עקיבא המתינו
מלומר קריאת שמע עד שהופיעה החמה
בראשי ההרים. ה'ביאור הלכה' (או"ח
סימן נ"ח ד"ה כמו) מסביר שהגמרא
קובעת בכך את ההלכה שזמן הזריחה
לעניין תפילה הוא כאשר השמש נראית
באופק. התלמוד הבבלי, בפרק ראשון של
מסכת ברכות (ז.), מתארת איך ה' כועס
ברגע מיוחד ביום, בזריחה, כאשר כל
מלכי אומות העולם משתחווים לשמש.
כמובן, הם השתחוו לחמה הנראית.
חז"ל
אומרים במשנה שבמסכת מגילה (דף כ.)
שמצוות הנעשות ביום ניתנות להיעשות
לכתחילה רק לאחר הזריחה, אף שהיום
מתחיל כבר בעלות השחר. רש"י מסביר
שהדין הוא כך, כדי שלא יהיה ספק
שהלילה עבר. הר"ן מרחיב, שאין הכל
בקיאים איך להבחין בדיוק בין הלילה
לעלות השחר, ולכן אנו מחכים עד הזריחה,
כדי שיהיה ברור לכולם שהלילה עבר.
נראה שהר"ן רומז שרק כאשר החמה
נראית (כלומר, לאחר הזריחה הנראית)
אין ספק שהלילה עבר. נראה שה'משנה
ברורה' (בסימן תקפ"ח ס"ק ב') הבין
כך את דברי הר"ן. ה'משנה ברורה',
כאשר הוא דן בזמן תקיעת שופר, מביא
תחילה את דברי הר"ן (למעלה), ולאחר
מכן מצטט את דברי ה'פרי מגדים', שאין
צורך לחכות עד שכל החמה נראית לעניין
תקיעת שופר, אלא מספיק לחכות עד שהחלק
הראשון של החמה ייראה. שוב, נראה שה'משנה
ברורה' הכריע שהזריחה המתאימה לעניין
מצוות היום היא הזריחה הנראית. דבר זה
גם מתאים למשנה במסכת יומא (דף לז),
המתארת את הנברשת שתרמה הלני המלכה
לבית המקדש. הנברשת שיקפה את קרני
השמש בזמן הזריחה הנראית על מנת שהכל
יידעו שזמן קריאת שמע הגיע (התוס' [שם
לז: ,ד"ה אמר] מסבירים שה'וותיקים'
היו יכולים לזהות זמן זה ללא עזרת
הנברשת, ועל כן יכלו לסיים את קריאת
שמע מיד לפני הזריחה הנראית, ואז
להתחיל בתפילת שמונה עשרה.
בכל
אופן, התלמוד הבבלי במסכת פסחים (דף
צג:) אומר שההפרש בין השקיעה לצאת
הכוכבים הוא כהפרש בין עלות השחר
לזריחה. ברור שמדובר כאן בזריחה האסטרונומית
(כיוון שההפרש בין עלות השחר לזריחה הנראית
אינו בהכרח שווה להפרש שבין השקיעה
לצאת הכוכבים). למעשה, אין זו סתירה
לגמרות שהבאנו למעלה. הגמרא בפסחים
עוסקת בחישוב זמני היום (שעות זמניות),
אשר בשבילם יש להשתמש בזריחה האסטרונומית
או במישור. לעומת זאת, הגמרות
שהבאנו למעלה עסקו בזמנים המתאימים
לקריאת שמע ושמונה עשרה. למטרות האלה
יש להמתין עד לזריחה הנראית. מדוע? ה'מאירי'
על מסכת ברכות (דף ט ע"ב) מסביר
שייראת ה' הנוצרת על ידי תפילת שמונה
עשרה מאזנת את חוסר יראת ה' המתגלה על
ידי רוב האומות. על כן, הרגילו
היהודים את עצמם להתפלל באותו זמן
שאותן אומות מתחילות את עבודת השמש,
כלומר, בזמן שהחמה מתחילה להיראות.
כנראה
מסיבות אלה מנהג ארץ ישראל הוא
להמתין מלומר את תפילת שמונה עשרה עד
הרגע של הזריחה הנראית, ו'מציון תצא
תורה'. המטרה של לוחות אלה הוא להעניק
את האפשרות הזו לקהילות יהודיות
נוספות.
למעשה, איך נגדיר את
הזריחה הנראית לערים הבנויות בעמקים
ובראשי גבעות, כמו ברוב הערים בעולם?
בדרך כלל המקומות הגבוהים יראו את
הזריחה לפני המקומות הנמצאים בעמקים.
האם על כל בני העיר להשתמש בזריחה
הנראית מהמקומות הגבוהים, או שמא לכל
אחד יש זריחה משלו? כמוזכר לעיל,
המשנה ביומא (דף לז.) מספרת שהלני
המלכה תרמה נברשת זהב לבית המקדש
השני כדי שתשקף את השמש ברגעים
הראשונים של הזריחה. הגמרא (שם לז:)
מביאה ברייתא האומרת שעל ידי כך הכל
בירושלים יכולים היו לדעת שזמן
קריאת שמע הגיע. ידוע, שכבר בתקופת
הבית השני, רוב ירושלים הורחבה
בכיוון נחל קדרון וגיא בן הנום. העיר
אז הורחבה מהמקומות הנמוכים האלה
צפונה ומערבה לשטח גבוה יותר. לכן רוב
העיר לא היתה רואה את הזריחה באותו
זמן שנראית ע"י הנברשת. אכן הזריחה
הנראית על ידי תושבי החלקים הנמוכים
של ירושלים בחדשי הקיץ הייתה לפחות 15
דקות לאחר הזריחה הנראית על ידי
הנברשת בבית המקדש (תראה את הציור);
למרות זאת, היה רק זמן אחד של זריחה
לכל העיר (לפי התוספות והריטב"א),
וזו הייתה הזריחה הנראית המוקדמת
ביותר. שאין עושים אגודות אגודות
בעיר אחת. עוד דוגמה לזה היא בגמרה
שבת (קיח: ), ששם אמר רבי יוסי יהא חלקי
ממכנסי שבת בטבריא וממוציאי שבת
בציפורי (ולא אמר מנכנסי שבת בחלק
התחתון של טביריא וממוציאי שבת בחלק
העליון של ציפורי). מזה מובן שאנשי
ערים אלו נהגו לפי שקיעה אחת לכל העיר
אע"פ שערים אלו נבנו על מדרון של הר
והיה הבדל גדול בשקיעה הנראית לחלקים
שונים של ערים אלו. (הוכחה זו, לשימוש
בזמן הזריחה הנראית המוקדמת ביותר
לכל העיר, מובאת בחלקה בתשובות "שפתי
ישנים" לרב משה נחמיה כהנויו, בן
זמנו של מהרי"ל דיסקין.)
הזריחה
הנראית מעורפלת לעיתים על ידי הפרעות
מקומיות ביותר. בדוגמה הקיצונית
ביותר, אדם בתעלה עמוקה לא יראה את
הזריחה עד חצות היום. קורה לפעמים
שאופק הזריחה לעיר שלמה מוסתר על ידי
הפרעות הרריות. זה היה המקרה של
ירושלים בסוף המאה ה- 19, כשכל
האוכלוסיה גרה במה שאנו מכירים היום
כעיר העתיקה. אופק הזריחה הוסתר במשך
חצי שנה על ידי הר הזיתים, המרוחק
בקצת יותר מקילומטר אחד מהקצה המזרחי
של העיר העתיקה. השאלה כיצד יש לנהוג
במקרה כזה הובאה לפני ר' יהושע לייב
דיסקין. הוא הוציא פסק דין (הובא ב"הנברשת",
עמ' נח-נט), שאין להתחשב בהרים קרובים
מאוד כמו הר הזיתים, אך יש להביא
בחשבון הרים רחוקים, כמו הרי מואב (המרוחקים
בין 40-70 ק"מ מירושלים). בכל אופן, לא
ניתנה הגדרה המחלקת בין הרים קרובים
לרחוקים. [אינו ברור איך המרי"ל
דיסקין התישב את פסקו עם הסוגיה של
הנברשת שמשמיעה לנו להיפך (שאין
מנכים את הרים קרובים ובמיוחד הר
הזיתים). אולי הוא סבר שהנץ שהיה נראה
ממקום הנברשת לא היה שונה הרבה מהנץ
שהיה נראה מהר הזיתים. וכל איחור
בזריחה שהיתה נראית מהקרקע היה נגרם
ע"י הגובה הנמוכה של הצופה. אז אין
להתחשב בהסתרים כאלו שניתן לעקבם ע"י
תצפיות ממקום גבוה יותר. לכן בלוחות
שלנו לארץ ישראל (לוחות בכורי יוסף)
החשבנו את כל ההרים באופק עד כמה
שמאפשר הדיוק של המודל טופוגרפי של
ארץ ישראל. כך גם נהגנו לגבי לוחות חי
של העולם.]
השימוש
בזמן אחד של זריחה לעיר שלמה מתאים
לגבי עיר בגודל ירושלים. כיום,
הפוסקים של ירושלים מסכימים שכל העיר
(המשתרעת על פני כ- 16 ק"מ מדרום
לצפון, וכ- 15 ק"מ ממזרח למערב) הולכת
על פי זמן הזריחה כפי שהיא נראית
מהמקומות הגבוהים ביותר בירושלים (הזריחה
הנראית הראשונה אינה נראית מאותו
מקום בכל יום, כיוון שהשמש זורחת מעל
חלקים שונים באופק ההררי בחלקים
שונים של השנה). לעומת זאת, איך תוגדר
הזריחה לגבי ערים בגודל של ניו יורק,
שיקגו, או לוס אנג'לס, כאשר האוכלוסיה
יכולה להשתרע על פני 100 ק"מ או יותר?
במקרה כזה אפילו בזריחה האסטרונומית
יש פער של כ- 4 דקות בין הקצוות
המזרחיים והמערביים של רצף
האוכלוסיה באזור זה.
אנו
אומרים שחייב להיות זמן זריחה אחיד
לתושבי עיר קטנה כיוון שיום ולילה
אינם יכולים להיות בו זמנית באותו
מקום קטן; יתרה מכך, קשה להאמין שכל
שינוי קל בגבהו של הצופה והשפעה של
הסתרים מקומיים ישנו באורח כה
משמעותי את זמן הזריחה שלו – אם כך,
השמש לעולם לא תזרח או תשקע לגבי אדם
הנמצא בתוך הבית! ברור, שהוא צריך
לפתוח חלון ולהסתכל. בדומה לכך, הוא
יצטרך לעלות לנקודת צפיה גבוהה על
מנת לצפות בזריחה מוקדמת יותר.
מוכרחים לומר שאין כזה דבר כמו זריחה
נראית מקומית למקום קטן. לעומת
זאת, כאשר לילה ויום אכן קיימים בו
זמנית, כמו במקרה של עיר גדולה, מובן
שאיננו מוגבלים לזריחה נראית אחת
לכולם.
למיטב ידיעתנו, שאלה זו לא
נידונה בפוסקים. לוחות חי מנסים
לפתור את הבעיה כדלהלן. לערים גדולות,
יש לחשב את הזריחה הנראית לחלקי משנה
של העיר. באופן כללי, אדם משוייך לחלק
משנה של העיר המוגדר כסביבתו המקומית.
בית הכנסת שלו כנראה שם, כמו גם
החנויות אותן הוא פוקד בדרך כלל. זמן
הזריחה המוקדמת ביותר הנראית באזור
זה יהיה גם זמן הזריחה שלו. יש רמז
בגמרה עירובין (ס:) לאוקימתא זו. שם
מובא בשם ריב"ל היה מודד וכלתה
מדתו בסוף העיר נעשה לו העיר כולה כד'
אמות ומשלימין לו את השאר. לכאוה חז"ל
לא השתמשו במידה של ד' אמות, שהיא מדת
של מקומו של כל אדם, אלא להגיד שמה
שהוא דורך בשטח העיר נעשה לו כאילו זה
מקומו. לעניינו מה תהיה מדה של שטח
הנחשב כמקומו של אדם (שלשם הנוחות,
הגדרתי אזור זה כעיגול מסביב לצופה)?
כיוון שירושלים מוגדרת כעיר אחת
למרות שהיא משתרעת על פני כ- 8 ק"מ
לכל כיוון ממרכז העיר, יהיה זה הגיוני
להשתמש ברדיוס של 8 ק"מ כרדיוס
ברירת המחדל של העיגול, (המשתמש יכול
לשנות את הערך של הרדיוס, ראה לקמן). הזריחה המוקדמת ביותר בתוך
תחומיו של רדיוס זה (שיכולה להיראות
ממקומות שונים בזמנים שונים, כפי
שהוסבר לעיל) תגדיר את הזריחה לגבי כל
אדם הנמצא ליד מרכז העיגול. עיגול זה (העגול
הזהוב בציור, "רדיוס
החיפוש"), כמובן, נע יחד עם הצופה.
אך זמן הזריחה לגבי עיגולים שכנים
הרחוקים זה מזה בפחות מ- 8 ק"מ יהיה
דומה. זאת כיון שאין זה צפוי שנקודות (הנקודות
האדומות שבציור) יתרון חדשות ייכללו
בעיגולים אלה בעקבות שינויים קטנים
במיקום מרכזם. בצורה כזאת, יום ולילה
לא ימשלו בו זמנית במקום אחד. למעשה,
בשביל ערים שרדיוסן קטן מ- 16 ק"מ,
לכל התושבים תהיה אותה זריחה נראית,
כמו במקרה של ארץ ישראל.
במקרים
רבים לאחר חישוב ממוצע של נקודות
הייתרון בתוך רדיוס ההשפעה, הזריחה
הנראית המחושבת תהיה דומה לזריחה במישור.
ההבדל המשמעותי היחיד יהיה לגבי
נקודות יתרון גבוהות באמת שלמעשה רואות
זריחה מוקדמת יותר מהזריחה במישור,
ולמקומות עם הרים גבוהים במרחק בכל
הכיוונים. לגבי המקרה האחרון הזריחה
הנראית יכולה להיות מאוחרת באופן
משמעותי מהזריחה במישור.
תדע, לפעמים
אפשר לשפר איכות לוח ממוחשב כשיש בו כמה זמנים מסומנים בצבע בהיר (בגלל נוכחות
של הסתרים קרובים) ע"י הקטנת רדיוס החיפוש (ובמיוחד בערים
הנמצאות בעמקים. שאז הקטנת רדיום החיפוש
יכולה להסיר מהחישוב את המקומות הקרובים להסתרים, ז"א
להרים סביב לישוב.)
ב. אופן החישוב לזריחה הנראית
לצופה כלשהו
לכל
עיר, נקודות יתרון שעשויות לשנות את
זמן הזריחה המוקדמת מאותרות,
ופרופילי האופק למקומות אלה מחושבים
ונשמרים. כשאתה, המשתמש, בוחר מערך של
קואורדינטות, תת-המערך של נקודות
הייתרון בתוך עיגול ההשפעה מזוהה,
וזמני הזריחה לכל המקומות האלה
מחושבים. הזריחה המוקדמת הנראית (כלומר,
מחושבת) מבין נקודות יתרון אלה
מגדירה את הזריחה של הצופה לפרטים על
החישוב של פרופילים אלה וזמני הזריחה
שלהם, ראה את מאמרם של קלר והול.
ג. שקיעה הנראית
הואיל ופוסקי זמננו כתבו על חשיבות קבלת סיג לזמן קבלת שבת (למשל, תראה שו"ת אגרות
משה או"ח ח'א סי צ"ז) חישבנו זמני שקיעה הנראית לרוב ערים בארה"ב. חישוב זה
רק אפשרי לערים בארה"ב ולארץ ישראל בגלל שיש לנו גישה למודל טופוגרפי ממוחשב מדיוק
רק למדינות אלו.
ד. הדיוק של חישוב הזריחה
הנראית
עד עכשיו, המודל
הטופוגרפי שבו משתמשים לוחות חי הוא
המודל הטופוגרפי הדיגיטלי של העולם ה-ג'יטופו30.
הוא מבוסס על רשת גובהים בצפיפות
אחידה של 30 שניות של קו רוחב וקו אורך
(כל קילומטר בערך). בסיס הנתונים שהיה
המקור של ה -ג'יטופו30 בשביל ארצות
הברית היה מפות ה-30 מטר הטפוגרפיות של
הסקר הגאולוגי של ארה"ב. בסיס
הנתונים שהיה המקור של ה-ג'יטופו30
בשביל רוב איראסיה וחלקים גדולים של
אפריקה, דרום אמריקה, מקסיקו, קנדה,
ואמריקה המרכזית היה המודל טופוגרפי
של העולם שפותח על ידי הסוכנות
הלאומית של ארה"ב להדמיה ומפוי
("נימה"). באיזורים אלה צפוי שיש
לג'יטופו30 רזולוציה אנכית מוחלטת של
30 מטר, ודיוק אנכי של שורש ממוצע
רבועים של 18 מטר. גסותה של הרשת אומרת
שלא יהיה זה שימושי לקביעת פרופילי
אופק אם ישנן הפרעות בתוך 30 ק"מ.
דבר זה נכון במיוחד לאזורים שטוחים
יחסית. בעקבות עובדה זו, הפרעות
מקומיות ביותר (בקרבה של פחות מ- 5 ק"מ
מכל נקודת תצפית) לא הוכללו בחישובים.
בכל זאת, כאשר נקודות יתרון רבות
נמצאות בממוצע על עיגול ההשפעה
ברדיוס השוה ל- 8 ק"מ, הרי שאי לא
אמור לגרום יותר מטעות של ½ דקה בזמני
הזריחה. אי הדיוק של חצי הדקה חושב על
ידי השוואה של הזמנים שחושבי על ידי
הג'יטופו30 לזמנים שחושבו ממודל ה-100
מטר הטופוגרפי הדיגיטלי של ארה"ב.
ארה"ב התחילה
לפרסם DTM חדש בשם סרט"מ (SRTM).
הוא מדויק הרבה יותר מהג'טופו30. לכן, התחילנו לחשב את כל הערים
שעשינו מחדש, ובפרט בארה"ב, בסיוע המודל הטופוגרפי הסרט"מ. הוספנו לכותרת
הלוח את מקור הDTM. לפרטים נוספים נא לעיין
בהקדמה באנגלית ללוחות "חי".
מקור
טעויות נוסף בלוחות חי הוא אי-דיוקים
במודל האטמוספרי. המודל האטמוספרי
שבו אנו משתמשים מבוסס על התאמה של
מודלים אטמוספריים של "קיץ" ו"חורף"
משווניים על ידי הקודים הממוחשבים של
לוטרן 6. לקווי רוחב משווניים,
השתמשנו באטמוספרת "קיץ" לכל
השנה. לקווי רוחב מעל 20 מעלות צפון
ומתחת 20 מעלות דרום השתמשנו בשילוב
של אטמוספרות "חורף" וקיץ".
אחוז ימי החורף של השנה עולה
כפונקציה של קו הרוחב בצורה הדרגתית.
לדוגמה, לקווי רוחב בין 30 ל40 מעלות
אנו מניחים אותו יחס בין אטמוספרת
קיץ לחורף (1.28) כמו בארץ ישראל (הנמצאת
בין קווי הרוחב 30 ו33 מעלות צפון). היחס
הזה נקבע מתצפיות יומיות על הזריחה
הנראית מכמה מקומות שבארץ ישראל.
השוואה של תצפיות הזריחה
האמיתית (שנערכו בירושלים) לזמני
הזריחה המחושבת הראו שזמני הזריחה
ניתנים לחישוב לאופקים רחוקים (מ20 ק"מ)
בדיוק של רבע דקה לתשעים אחוז של השנה.
(תראה את הציור. הנקודות השחורים הם
החישובים והנקודות הכחולים הם
התצפיות. הואיל והחישובים האלו נעשו
בסיוע המודל הטופוגפי המדיוק של ארץ,
כמעט כל ההפרש בין החישוב לתצפיות
הוא כתוצאה מההשפעות האטמוספריות.
לפרטים נוספים נא לעיין במאמר של קלר והול). אי לכך,
ללוח "חי" של העולם (המשתמש
במודל טופוגרפי הג'יטפו30) במקרה של
אופקים רחוקים, ולגבי קווי רוחב
הקרובים לאלה של ארץ ישראל, אנו מצפים
לדיוק מקסימלי של רבע דקה בזמני
הזריחה הנראית. הדיוק המינמלי צריך
להיות בסדר הגודל של סכום אי-הדיוק
האטמוספרי (בערך רבע דקה) ואי-הדיוק
הנובע מהג'יטופו30 ( בערך ½ דקה). לכן
הוספנו ¾ דקה לכל זמני הנץ הנראה (לאומת
הרבע דקה שאנחנו מוספים לזמני הנץ
הנראה בלוחות לארץ ישראל). במקרה של
אופקים רחוקים (יותר משלישים ק"מ)
מסתבר שאין צורך להוסיף את כל ה-¾ דקה.
יש לפנות אלינו
על מנת לוודא שאופק הזריחה שלך נחשב
כאופק רחוק.
הקואורדינטות
של ערים ושכונות בארה"ב נלקחו
מתכנה של חברת די-לורם. כיון שתכנה זו
גם נותנת מפות של ערים ישנה התאמה
ישירה ומדוייקת של הקואורדינטות
האלה למקומות על המפות. המיקום של
מרכזי השכונות הוא כמובן שרירותי
למדי. הקואורדינטות של העיר עצמה הן
הקואורדינטות של בניין העיריה.
בשאר
מקומות בעולם השתמשנו במפות הנמצאים
בכמה אתרים באינטרנט (אקספידיה,
מאפקווסט, ומולטימאפ). רק חברת
אקספידיה מספקת קואורדינטות ורק
למפות הטופוגרפיות שלה. אמנם
הקאורדינטות בשאר המפות ניתנות
לחישוב בדיוק טוב יותר מ- 0.005 מעלות
בקווי האורך והרוחה (כק"מ אחד) על
ידי השוואה למפות של וובגליס או של
אקספידיה . ישנם הפרשים ניכרים בין
המיקום המסומן של מרכזי הערים
במפות המסופקות על ידי אתרי האינטרנט
השונים. באופן כללי, השתמשנו במרכזי
הערים המסומנים על ידי חברת מאפקווסט.
לגבי אירלנד, צפון אירלנד, ורוב שוויץ,
השתמשנו במיקום מרכזי הערים המסומן
במפות של חברת מולטימאפ. למרכזי
השכונות במקסיקו סיטי, השתמשנו
בקואורדינטות המסופקות ע"י "נימה"
של ממשלת ארה"ב. עיין במפות האלה
למיקומם של מרכזי הערים והשכונות. אם
ביכולתך למצוא בעצמך את קואורדינטות
המרכז שלו (למשל, על ידי שימוש במכשיר
ג'יפיאס), תוכל להשתמש בהם במקום באלה
שלנו (ראה למטה.
ה. איך תבחר את מקומך
על
מנת להביא את הידידותיות-למשתמש של
התכנה למקסימום, סיפקתי את השמות
והקואורדינטות של ערים שיש בהן
נוכחות משמעותית של יהודים דתיים,
ושל השכונות בערים אלה. כאשר המשתמש
בוחר אחת מהשכונות או מחלקי המשנה של
ערים אלה, התכנה משתמשת בקואורדינטות
הידועות של השכונה או חלק המשנה של
העיר כמרכז ההשפעה של הצופה. (תראה את
הציור למעלה לדוגמה של "ווסטווד", שבא\ור לוס אנג'לס, ארה"ב).
כיון שזה קשה לדעת את השמות של כל
השכונות שגרים בהם יהודים דתיים,
בדרך כלל ערכנו רשימה של כל חלקי
המשנה של הערים שסומנו במפות שהוזכרו
בחלק ג'. אם השכונות היהודיות ידועות,
הן הוזכרו גם אם לא הופיעו במפות (אם
החמצנו את שכונתך, ידע אותנו.
אנא עזור לנו לעשות את לוחות חי
שימושיים יותר). למקרה ששכונה
הושמטה בטעות, נתנו למשתמש את
האפשרות למצוא קאורינטות שלה ע"י הכפתור "Geofinder" (או להכניס את הקואורדינטות של
שכונה זו ביד, אבל דבר שה לא מומלץ שבקל ניתן לטעות). תוכל גם להשתמש באפשרות זו
אם ידוע לך מרכז שכונתך בדיוק מרבי (למשל,
על ידי מכשיר ג'יפיאס). על מנת להשתמש בקאורדינטות של ה"Geofinderכ"
( אולהכניס
את הקואורדינטות שלך), אל תענה ב"צעד ב", ואחר"כ לוחץ הלחצן "Geofinder". התכנה משתמשת
בקואורדינטות האלה כמרכז עיגול
ההשפעה ומחפשת נקודות יתרון בתוך
הרדיוס של עיגול ההשפעה. אם לא נמצאו
נקודות השפעה, המשתמש עדיין יכול
לחשב את הזריחה והשקיעה
האסטרונומיות ו/או במישור, לגבי
מקומו (השקיעה האסטרונומית וזו
שבמישור מוגדרות כמו הזריחה
האסטרונומית ובמישור שהוסברו לעיל
בסעיף א.
[נ.ב.,
אם השמטנו את הקהילה שלך, אנא פנה
אלינו על ידי מילוי טופס המשוב.]
תקוותו של המחבר היא
שלוחות אלה יעזרו להפיץ את קיומה
הנאות של תפילת ותיקין בעולם
ו. תודות
חישוב
לוחות אלה לא היה מתאפשר ללא עזרתו של
פרופסור ג'ון הול של המכון הגאולוגי
של ישראל, שסיפק למחבר את חומרת המחשב
הנחוצה לחישובים אלה.
הקדמה קצרה
לשיטות הפוסקים בזמני היום
חז"ל חילקו את היום לשנים
עשר חלקים כדי לחשב גבולות למצוות
התלויות בשעות היום כגון קריאת שמע (עד
ג' שעות) ותפילה (עד ד' שעות). י"ב
שעות אלו נקראות "שעות זמניות"
בגלל שאורכן משתנה במשך השנה. אע"פ
שלכל הדעות היום מתחיל בעלות השחר
ונגמר בצאת הכוכבים, יש מחלוקת כבר
מזמן הגאונים מתי יש להתחיל לספור את
הי"ב שעות הנ"ל ומתי הספירה
נגמרת. יש בזה ג' שיטות עיקריות
הידועים בשמות הנזכרים לקמן:
שיטת המגן
אברהם שהיא
שיטת תרומת הדשן
לפי שיטה זו ספירת השעות
היא בין עלות השחר לבין צאת כל
הכוכבים (ארבעה מילין אחרי השקיעה).
מחשבים את הי"ב שעות זמניות בתוך
משך הזמן הזה. ויש כמה שיטות איך לחשב
את עלות השחר וצאת הכוכבים (כגון 72 או
90 דקות זמניות או במעלות). יש הרבה
שנוהגים לחמיר כשיטה זו, במיוחד לגבי
סוף זמן קריאת שמע .
שיטת הגר"א שהיא שיטת בעל הלבושים
לפי שיטה זו ספירת השעות
הזמניות מתחיל בהנץ החמה החשבוני (הנץ
המישורי או הנץ האסטרונומי) ונגמרת
בשקיעת החמה (המישורית או
האסטרונומית). (ראה לעיל לפירוש של נץ
ושקיעה "המישורים" ו"אסטרונומים".)
עד כמה שידוע לנו זו ג"כ שיטת הרמב"ם
שכן משמע בספרו משנה תורה בהלכות
תפילה פרק ג' הלכה ד', וכן הוא כתב כמעט
בפירוש בתשובתו בספרו פאר הדור סימן
מ"ד. שיטה זו מובא בפוסקים
האשכנזים של זמנינו כעיקר להלכה.
שיטת הבן איש
חי שהיא שיטת
רוב הספרדים
ספירת הי"ב שעות זמניות
מתחילה בעלות השחר (כתשעים דקות
זמניות לפני הזריחה) ונגמרת בצאת ג'
כוכבים (שהוא בין 20-25 דקות בארץ ישראל
במשך השנה). לפי שיטה זו, היום אינו
סימטרי מעבר חצות היום.
למעשה יש לשאול רב
איך לנהוג.